החלטה בתיק ת"א 4499-11-12

לפניי בקשה להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר שבע מחמת היעדר סמכות מקומית ועניינית.

רקע

1.   המשיבה (להלן : " התובעת") היא שותפות מוגבלת העוסקת בייצור, מכירה ושיווק  של מוצרי גלידה, שלגונים וכו'. (להלן : " המוצרים"). המבקש 1 (להלן: " הנתבע 1") התקשר ביום 11.1.2009 בחוזה לפיו הוא יפיץ את מוצרי התובעת במגזר הבדואי באזור הדרום, באמצעות מתקן קירור שהושאל לו ע"י התובעת והורכב על המשאית אשר בבעלותו. (להלן : "הסכם ההפצה"). המבקש 2 (להלן : " הנתבע 2") הוא בנו של הנתבע 1, סייע בידו בשירותי ההפצה לתובעת.  המבקשים 3 ו- 4 (להלן : " הנתבעים 3 ו - 4") ערבים באופן אישי לשטר חוב שחתם הנתבע 1 לקיום כל התחייבויותיו כלפי התובעת על פי הסכם ההפצה.

2.   על פי האמור בתביעה הנתבעים 1 ו- 2 הפרו את הוראות סעיף 8 להסכם ההפצה, הקובע שהנתבע 1 ישווק וימכור את מוצריה של התובעת בלבד במהלך תקופת ההתקשרות. (12 חודש מיום חתימת הצדדים על ההסכם), בכך שהפיצו מוצרים של גלידה אלסקה בע"מ (שהייתה הנתבעת 5), חברה מתחרה, באמצעות משאיות אשר נשאו את סמליה המסחריים של התובעת. הנתבעים השתמשו במוניטין של התובעת באופן המהווה הפרה של זכויות הקניין הרוחני שלה על פי סעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט- 1999 (להלן: " חוק עוולות מסחריות"). הפרות אלה והפרות נוספות של הסכם ההפצה הובילו בסופו של דבר לביטולו על ידי התובעת ביום 26.7.12. עוד טוענת התובעת שגם לאחר ביטול הסכם ההפצה, המשיכו הנתבעים 1 ו-2 לעשות שימוש בסמליה המסחריים.

3.   התובעת תבעה 100,000 ש"ח בגין פגיעה בקנייה הרוחני על פי חוק עוולות מסחריות, פיצוי מוסכם על פי הסכם ההפצה, תשלום יתרת חוב בסך 135,082 ש"ח, השבת הציוד השייך לתובעת ואשר נותר בידיו של הנתבע 1 ובקשה לצו עשה להורות לנתבעים ולגלידה אלסקה לחדול מהפצת מוצריה ושימוש בסימניה המסחריים.

4.   בתחילה הגישו הנתבעים בקשה להעברת הדיון, מחמת העדר סמכות מקומית לבית המשפט שלום בבאר-שבע, אך שבועיים לאחר מכן הוגשה הבקשה שלפניי לפיה יש להורות על העברת הדיון לבית המשפט המחוזי בבאר שבע.

5.   במסגרת הדיון שהתקיים ב - 2.1.2013, במסגרת בקשה לצווים זמניים, הצהיר ב"כ הנתבעים כי כל התמונות והסימנים המזהים של התובעת הוסרו זה מכבר מהמשאית הנהוגה על יד הנתבע 1. ב"כ התובעת הצהיר כי הושב לידיה מתקן קירור וציוד נוסף השייך לה ושהוחזק ע"י הנתבעים, וכי עניין זה אינו עומד עוד על הפרק.

6.   ביום 16.10.13, נחתם הסכם פשרה בין התובעת לגלידה אלסקה (שהייתה הנתבעת 5), לפיו התחייבה גלידה אלסקה שלא להוסיף ולעשות שימוש בסמליה המסחריים של התובעת. 

סמכות מקומית

7.   לטענת הנתבע 1, סעיף 28 להסכם ההפצה הקובע:

"לבתי המשפט של תל אביב יפו יהיה השיפוט הבלעדי והייחודי בכל הקשור להסכם זה", מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, כאמור בסעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים התשמ"ג-1973 (להלן: " חוק החוזים האחידים"), ועל כן הוא בטל.

זאת ועוד ; הגשת התביעה לבית משפט זה איננה עולה בקנה אחד עם החלופות השונות המנויות בתקנה 3א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. (להלן: " התקסד"א") מקום מושבם של הנתבעים הוא בתל שבע, הפצת מוצריה של התובעת יועדה על פי ההסכם לאזור באר שבע, ואף שטר החוב נחתם בבאר שבע. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה שאף לתובעת יש סניף בבאר שבע. הנתבעים 2-4 לא חתמו על הסכם ההפצה, ממילא תניית השיפוט לא  חלה עליהם.

לפיכך לבית המשפט בבאר שבע הסמכות המקומית לדון בתביעה.

8.   התובעת מתנגדת לבקשה. לטענתה לאור תניית השיפוט הייחודית הקבועה בהסכם ההפצה, הגוברת על הוראות תקנה 3-4 לתקסד"א, מקום השיפוט הוא בתל אביב. תניית השיפוט חלה כלפי כל הנתבעים שכן אין חולק כי הנתבע 2 פעל מטעמו של הנתבע 1.  הנתבעים 3 ו - 4 חתמו על שטר חוב המצורף להסכם ההפצה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו. בכל מקרה, ניתן להגיש את התובענה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 בתל אביב, גם מתוקף תקנה 3(ב) לתקסד"א הקובעת כי במקרה שישנם מס' נתבעים ניתן להגיש את התובענה לכל בית משפט שאליו ניתן להגישה כנגד אחד מהם. שיקולי יעילות אינם תומכים בפיצול הדיון באופן שהתביעה כלפי הנתבעים 1 ו- 2 תדון בתל אביב וכלפי הנתבעים מס'

3 ו - 4 בבאר שבע, כפי שנקבע גם בפסיקה.

9.   תקנה 3(א) לתקסד"א קובעת חמש חלופות של סמכות מקומית בתובענה שאינה במקרקעין, הכול לפי ברירת התובע.

                      תקנה 5 לתקסד"א קובעת :

"היה קיים הסכם בין בעלי הדין על מקום השיפוט, תוגש התובענה לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אותו מקום; לא הוסכם בין בעלי הדין שמקום השיפוט המוסכם יהיה מקום שיפוט ייחודי, יכול שתוגש התובענה לבית המשפט שבאותו מקום או לבית משפט אחר לפי תקנות 3 או 4".

            בע"א 2339/92 עמידר החברה הלאומית לשיכון נגד זוהר חי (פ"מ מו (3) 777) נקבע כי במקרה של התנגשות בין תקנה 3 לתקנה 5, עדיפות הוראות תקנה 5 על פני הוראות תקנה 3, ובלשונו של כב' הנשיא ברק: